חברה שרוצה לגייס כסף יכולה להנפיק בבורסה מניות, אגרות חוב או ניירות ערך אחרים. ההנפקה הראשונה נקראת IPO (ראשי תיבות של – Initial Public Offeringהנפקה ראשונית של מניות לציבור), וכשחברה משתמשת בכלי גיוס כזה בזמן המתאים ובאופן הנכון היא יכולה לגייס סכומים מכובדים ביותר, מה עוד שמדובר בהון לא צבוע שהנהלת החברה והדירקטורים שלה יכולים לייעד לכל מטרה שיראו לנכון.
הצורך בגיוס כסף לא צבוע מעסיק את המגזר החברתי בכל מקום. לא בכדי סער העולם האלכ"רי (ולא רק הוא) כשהפרזנטציה הסנסציונית של דן פאלוטה, "האופן שבו אנחנו חושבים על תרומות שגוי לחלוטין" הפכה ויראלית.
אמנם תקורות הן לא הפרמטר היחיד למדידת צמיחה של ארגון, ואמנם יש כאלה שמצליחים לייצר אימפקט ממשי גם ללא מימון מאסיבי, אבל כולנו מבינים שככל שתקציבו של ארגון גדול יותר והוא יכול להחליט ביתר גמישות איך לנצל את הסכום העומד לרשותו, כך יקל עליו לממש את ייעודו.
כמו בכל יוזמה צעירה או סטארט-אפ בתחילת דרכו, השקעה בפיתוח המודל, בכוח האדם ובשיווק יכולה לעשות את כל ההבדל. אלא שאת התקציב למטרות האלה הכי קשה לשכנע תורמים לממן.
לכן אם עבור תחברות רבות הנפקה בורסאית היא כלי גיוס מוצלח כל כך, למה לא לחשוב על גרסה אלכ"רית? מתברר שיש מי שחשב על זה.
אולי יעניין אתכם גם:
- חקר מקרה: עסק חברתי כמקור הכנסות לא צבועות
- הקמת עסק חברתי – לא רק פתרון למצוקה תקציבית
- להוציא את התקורה מהארון
ב-2007 שכנע ארגון בשם Homeward Bound of Marine County את וורן באפט בכבודו ובעצמו לקנות את המניה הראשונה בהנפקה "בורסאית". הארגון, שעוזר להומלסים במחוז מרין שבקליפורניה, ביקש להגדיל את תקציב ההנהלה וכלליות שלו והבין שאם המשקיע הידוע ביותר בעולם יקנה את מניותיו, יהיה לו קל לשכנע את הציבור הרחב להשקיע גם כן ברעיון המהפכני הזה. ההנפקה כמובן לא נעשתה בבורסה אלא על ידי הארגון עצמו ובתוכו.
בדומה להנפקת תאגיד, הוצע לכל מי שמעוניין לחסל את בעיית ההומלסים במחוז מרין לרכוש "מניית גיוס" בתוכניות העמותה. הארגון, ששינה את ראשי התיבות IPO ל- Immediate Public Opportunity (הזדמנות ציבורית מיידית) גייס כך מיליון דולר והשקיע אותם אחר כך כראות עיניו.
כל משקיע קיבל תעודת מניה, דוח בעלי מניות שנתי והזמנה לכינוס שנתי של בעלי מניות. במאי 2013 יצא Homeward Bound להנפקה נוספת, הפעם למטרה ייעודית של בניית דירות למשפחות מעוטות יכולת.
ארגונים אחרים כמו Take Stock in Children בפלורידה ו-Canadian Women's Foundation הלכו מיד בעקבותיו. כולם פנו ל-Homeward Bound כדי לקבל הדרכה, כולם נחלו הצלחה לא מבוטלת וכולם ממשיכים להציע מניות למכירה באתרים שלהם.
אבל כדי להנפיק ארגון לא חייבים לצאת בקמפיין בורסאי גדול. אפשר להתחיל בקטן ובהנפקה מצומצמת.
ההנפקה הראשונה בתולדות המגזר החברתי התרחשה ב-2006 כשהארגון Teach for America השיק קמפיין IPO שפנה במודע לקהל יעד מצומצם שכבר חיפש לעצמו השקעה חברתית. Teach for America נחשב כבר מזמן לארגון חדשני (ה- Harvard Business School הקדיש למודלים הייחודיים שלו ארבעה מאמרים) ולכן יכול היה למנף את שמו הטוב להשקת מודל גיוס רדיקלי.
הרעיון להתחיל בקטן ולהתמקד בקהל יעד מוגדר שלא רק מכיר את הארגון אלא גם פתוח לחשיבה "תאגידית" הוא משהו שארגונים אחרים יכולים ללמוד ממנו.
גם הנפקה שתחומה בזמן ושקהל היעד שלה מצומצם צריך לתכנן היטב ולהשקיע בה מאמץ שיווקי לא קטן, ולכל אלה יש עלויות לא מבוטלות. כמו כל כלי גיוס אחר, ארגון צריך לחשב את יחס העלות תועלת לפני שהוא מחליט על שימוש בכלי חדשני כזה. עם זאת, כפי שרואים באתרים של הארגונים שהצליחו בכך, אפשר להמשיך ולהנפיק מניות לאורך זמן, הרבה מעבר להנפקה הראשונית.
בסופו של דבר קניית מניה כמוה כנתינת תרומה, אלא שהיא משנה משהו בבניית מערכת היחסים בין תורם לארגון. הנפקה משרתת שני מרכיבי טיפוח חשובים: התורם קונה נתח מהארגון, חלק מהבעלות עליו וגם מקבל משהו בתמורה לתרומה שהוא הרבה מעבר למכתב תודה או אפילו לשלט הוקרה – הוא מקבל על עצמו פונקציה סטטוטורית שמחברת אותו להחלטות, להצלחות ולייעוד. לכן הסיכויים שירצה לקנות מניות נוספות ולתרום תרומות חוזרות וגדולות יותר גדלים משמעותית.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
