מסתמנת מגמה שכדאי לשים אליה לב: יותר ויותר קרנות פילנתרופיות נסגרות. התופעה הזאת היא כמובן לא חדשה, אבל נראה שהיא הולכת ומתפשטת. יש קרנות שמוקמות לתקופה מוגבלת מלכתחילה, כמו קרן אבי חי וקרן טראמפ, ויש כאלה שבעלי הבית שלהן פשוט מחליטים להפסיק את פעילותן (כמו קרן כהנוף שנסגרה אחרי שלושים שנות פעילות כאן, קרן פורד שהחליטה לא להפנות יותר תמיכה לארגונים בארץ, הקרן לסביבה ירוקה שנסגרת החודש וקרן אנדריאה וצ'רלס ברונפמן שתיסגר בעוד שנתיים).
החלטה לסגור קרן מתקבלת בדרך כלל בכובד ראש. בהכרעה לא פשוטה שכזאת יש משהו אמיץ, ואפילו יפה ובריא, אבל מה ההשלכות של צעד כזה על כל הארגונים שקיבלו ממנה עד כה תמיכה משמעותית?
אפשר להניח שחיבור לקרן פילנתרופית הוא משאת נפשו של כל ארגון אלכ"רי כמעט. ארגונים רבים מרגישים שתהליך קבלת מימון מקרן הוא קל הרבה יותר מכל סוג פיתוח משאבים אחר: פשוט נכנסים לאתר של הקרן המבוקשת, קוראים את רשימת הדרישות שלה, עומדים כך על טיבה בקלות ועונים על שאלות המופיעות בטופס הבקשה.
קרן היא קצת כמו אמא ואבא. היא מעניקה גב כלכלי יציב ומשמשת אוזן קשבת. וכשיש אמא ואבא כאלה אפשר לישון בשקט בלילה, אפשר להרים טלפון ולהתייעץ כשצריך ואפשר לטפח שיתוף פעולה לאורך זמן.
כל זה משתנה כשבעלי הבית מחליטים לשנות כיוון או לסגור את הקרן. ארגונים רבים שמתבשרים על סגירת ברז מימוני אחד מגלים שהם לוקים בתסמונת התלות המשאבית (Resource Dependency) האופיינית לארגונים שבהם יש דומיננטיות של מקור מימון אחד על הארגון כולו. במהלך השנים נתקלתי לא פעם בארגונים כאלה. הם משדרים מצוקה וחשים כאילו יצטרכו אולי לשנות את פני הארגון, לפחות בטווח הקצר עד שיתאוששו מהמכה.
אבל משיחות שלי עם מנכ"לים עולה שלמרות התלות הם בכל זאת משתוקקים לשקט המימוני הזה ולכן חשבתי שכדאי לדבר קצת על כמה מהאלטרנטיבות.
ניהול ארגון ללא כוונות רווח הוא מבחינות מסוימות מסובך יותר מניהול גוף עסקי בסדר גודל דומה. כשגוף עסקי מוצא את קהל הלקוחות שלו ואת הדרך לתת לו את מה שהוא מחפש, הוא בדרך כלל גם מוצא את מקור ההכנסה שלו. לא כך המצב במגזר השלישי. ארגון לשינוי חברתי יכול למצוא קהל לקוחות גדול ומרוצה שילווה אותו לאורך זמן אבל הוא עדיין יצטרך למצוא לו קהל אחר לגמרי, במקומות שונים מאוד, שיממן אותו.
ניהול ארגון אלכ"רי הוא קצת כמו ניהול שני עסקים נפרדים שיש ביניהם מתח כמעט מובנה. לכל אחד מהם צרכים משלו ודרישות משלו שעלולים להתנגש זה בזה. ולפעמים צריך לבחור בין השניים, ולהחליט אילו מהדרישות ימולאו: אלה של הקהל שזקוק לשירותים שלנו או אלה של הגוף שמוכן לממן את אותם שירותים. הדבר בולט במיוחד במקרה של קרנות שרואות באכיפת דרישות קפדניות דרך להבטיח אחריותיות ויעילות.
ובכל זאת יש דרכי מימון שיכולות דווקא להפיג מעט את המתח הזה בין שני ה"עסקים" השונים ובכך לאפשר יותר תמרון וגמישות תקציבית:
הכנסות ממקבלי שירותים: מקבלי השירות תורמים למימון הארגון שנותן מענה לצורך שלהם. ברור לנו שיש ארגונים שאין להם אפשרות כזאת (אם אתם נותנים מחסה להומלסים לא תוכלו לבקש תשלום עבור השירות) אבל לפני שאתם שוללים הכנסה מהסוג הזה על הסף שאלו את עצמכם אם מקבלי השירות עצמם, בני משפחותיהם או הסביבה הקרובה להם לא היו יכולים לתרום סכום מסוים עבור השינוי שאתם מחוללים בחייהם. לא מכולם צריכים לבקש את אותו סכום (גם מהתורמים שלכם אתם מבקשים סכומים שונים) ואפשר בכלל לבקש מבלי לנקוב במספרים, פשוט להסביר להם את הצורך במימון ולהציע שיתמכו כמיטב יכולתם. תקשורת כזאת ביניכם היא בריאה ומעצימה, וגם תרומה קטנה יכולה להצטבר לסכום משמעותי ולהוות הכנסה שוטפת. יש ארגונים, כמו ה-AA למשל, שנשענים בעיקר על הכנסות כאלה.
הכנסות עצמיות: יצירת אלטרנטיבות מימון עצמאיות. עסקים חברתיים ויזמות חברתית הם אופציה שקורצת ליותר ויותר ארגונים. רק לעתים רחוקות הם יכולים להוות חלופה אסטרטגית למימון כללי. רק כדאי לזכור שבמקרה של ארגון לשינוי חברתי, יזמות כזאת עלולה להסיט את הפוקוס מהייעוד המקורי. יש ארגונים שבאופן מובנה קל להם יותר לייצר את ההכנסות האלה אבל עבור רבים פרויקטים כאלה עלולים להפוך מהר מאוד לנטל.
העצמאות הגדולה ביותר מקורה בקרן צמיתה (Endowment Fund). כדי להקים קרן כזאת צריך ידע רב בתחום ומחויבות אדירה ולכן האפשרות הזאת לא ריאלית עבור ארגון אחד בודד ולא גדול. אבל אולי אפשר לשקול הקמת קרן צמיתה לקבוצת ארגונים גדולה שיש לה מכנה משותף כלשהו כמו עולם תוכן, מיקום גיאוגרפי או השקפת עולם. לשם כך תזדקקו לחברי ועד מנהל בעלי ניסיון רלוונטי ומחויבות לנושא. לארגונים רבים מסוג מסוים ובמיקום מסוים כדאי לשקול את האפשרות הזאת, גם אם לא ברגע זה.
שיתוף פעולה מגזרי: ארגונים יכולים לתמוך זה בזה. לכל אחד מהם יש חוזקות שונות, הזדמנויות שונות וקשרים מיוחדים לו, וכל אחד יכול להציע לאחרים עזרה ותמיכה בתחומים שבהם הוא חזק. סקרנו לא מזמן התאגדות של ארגונים שחוסכת לחברים בה עד 60% מהוצאות הנהלה וכלליות מדי שנה. יש דרכים שונות לעשות את זה אבל השורה התחתונה היא שארגונים יוצרים כוח כשהם לוקחים סיכונים יחד ומוצאים פתרונות קולקטיביים. אם ארגון מוכן ליצור תלות בקרן פילנתרופית אז למה לא בשיתוף פעולה בין ארגונים חברתיים?
גיוון: זו האסטרטגיה הנפוצה ביותר. ככל שיהיו לכם יותר "ספקים" ויותר מקורות הכנסה, כך היכולת שלכם לעמוד בפני לחצים, שינויים ודרישות תהיה רבה יותר. האוטונומיה שלכם גדולה יותר ככל שהתלות שלכם במקור הכנסה אחד קטן יותר. גם אם הגעתם למסקנה שכתיבת בקשות מקרנות היא כרגע הדבר הנכון עבורכם, לפחות דאגו לבנות מערכות יחסים עם קרנות רבות.
כל האפשרויות האלה הן מבחינת חומר למחשבה מעבר לגיוס תרומות ולגיוס מקוון שבהם רוב הארגונים עוסקים. שום ארגון לא מתבקש לפעול בכל החזיתות, ולא כל אלטרנטיבה היא בחירה טבעית לכל ארגון. יש דרכי מימון שאולי לא מתאימות לארגון בתחילת דרכו אבל יכולות להתאים לו מאוד בהמשך הדרך. הרבה תלוי גם בוועד המנהל, באנשים שיושבים בו ובמידת הרצון שלהם לשתף איתכם פעולה.
כשאתם עוברים על הרשימה הזאת, אל תפסלו שום אפשרות על הסף. כדאי לשקול את כולן ולבדוק איזו מהן יכולה להתאים לארגון כמו שלכם, ואם תבחרו באחת מהן, השקיעו בה את כל מרצכם. היא לא תקרה מאליה. האפשרויות שהצענו כאן לא חייבות להחליף שותף לדרך כמו קרן פילנתרופית אבל הן בהחלט יכולות להקטין את מידת התלות המשאבית שלכם ולהפיג מעט את המתח בין שני העסקים שאתם מממנים. הן גם יכולות לאפשר לכם לגדול, להתרחב ולצמוח.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
