באוגוסט 2015 חצה הוריקן קתרינה את פלורידה ופגע בניו אורלינס שבלואיזיאנה. יותר מ-1,800 בני אדם נספו ו-705 עדיין נעדרים, דבר שהפך את קתרינה לסופה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית מאז 1928. הנזק האדיר שהוערך ב-108 מיליארד דולר הפך אותה לאסון הטבע היקר בהיסטוריה של ארצות הברית.
כך נראה רחוב ראשי בעיר עם שוך הסופה:
עברו עשר שנים. ניו אורלינס כבר לא נראית כמו עולם שלישי, הרבה בזכות מאות העמותות שהתגייסו לעזור, כל אחת בתחום עולם התוכן שלה, ואלפי המתנדבים שהביאו איתן כדי למצוא פתרונות ולהשקיע משאבים בעיר שעמדה לקרוס.
כדי לשקם הרס כזה נדרש יותר מעשור. ניו אורלינס כבר לא מתחת למים, והמצב רחוק מלהיות אקוטי. אבל לעיר, לתושביה ולעמותות הפועלות בה ברור שיש עוד עבודת שיקום רבה ושיש לגייס עוד סכומים גדולים.
רוב התורמים, לעומת זאת, מסתכלים על קתרינה כעל אירוע מהעבר הרחוק, ותשומת ליבם כבר נתונה לצרכים אחרים ולאסונות עכשוויים.
עשור הוא תאריך מצוין להשקת מסע גיוס, ובעיר ביקשו למצוא דרך לנצל את התאריך כדי להניע תורמים להמשיך ולתת. רוב העמותות השיקו מסעות גיוס נפרדים, אך ארבע עמותות אחרות חברו יחד והחליטו למשוך תשומת לב בדרך אחרת לגמרי.
United Way of Southeast Louisiana, Greater New Orleans Foundation, Baptist Community Ministries, וה-Catholic Foundation of the Archdiocese of New Orleans חברו יחד והחליטו לא לבקש תרומה מאיש. במקום זה השיקו מסע הערכה והוקרה לכל התורמים והמתנדבים שהגיעו אליהם בפרט ולעיר בכלל בעשר השנים שחלפו.
תחת הכותרת #xoxonpo (קיצור חמוד לנשיקות מארגונים ללא כוונות רווח) הם מציפים עתה את ערוצי הרדיו והטלוויזיה המקומיים ואת הרשתות החברתיות באמירות תודה בכל דרך אפשרית.
הציבור מוזמן להיכנס לרשתות החברתיות ולחלוק עם העולם את האהבה ואת רגשות ההערכה שהם רוחשים לאלפי האנשים שתרמו לניו אורלינס מיליון שעות התנדבות ומאות מיליוני דולרים. ארבעת הארגונים גם מעודדים את כלל התושבים להודות לארגון שאותו הם אוהבים במיוחד באמצעות מסר בטוויטר, בפייסבוק או באינסטגרם.
יחד השקיעו ארבעת הארגונים 70 אלף דולר וגם גייסו את חברת הפרסום המקומית פיטר מאייר להפיק להם סרטון של 30 שניות בעל מסר קצרצר: "מאז הסופה עמלו עמותות ותומכיהן ללא לאות כדי להפוך את הקערה על פיה. תודה לכולכם על כל מה שעשיתם לפני הסופה, במהלכה ולאחריה. תודתנו נתונה לכם תמיד."
https://www.youtube.com/watch?v=BJIqPF00yDk
את המסר מעבירה דמות של גבר, אלא שהצופה יכול לראות רק את החלק התחתון של פניו. נראה שהוא לא שייך לארגון מסוים או לקהילה מסוימת בעיר. במידה מסוימת אפשר לומר שהוא חסר זהות כאינדיבידואל. הוא פשוט נציג העיר שמביע הכרת תודה כללית.
בין אם במתכוון ובין אם לא, מסע ההוקרה הוא גם מסע גיוס. המסר שהוא מעביר למי שכבר נתן ולמי שעדיין לא הוא מפורש וכך גם האפקט שהוא יוצר:
עוד כתבות בנושא
- פונים אליך גם בזמנים טובים יותר ולא רק כשצריכים אותך. לא שוכחים אותך גם עשר שנים לאחר האסון
- מי שהשקיע בעיר מזמנו או מכספו בעשר השנים האחרונות יכול לחוש שמוקירים את התרומה אבל גם להיווכח שהשקעתו הייתה נבונה: העיר אכן מתאוששת
- התורם מן הסתם ייזכר בחוויה המיוחדת והעוצמתית שהייתה לו אז. הסרטון הזה יחבר אותו לעיר מחדש, יבהיר לו שהעבודה עדיין לא הסתיימה ואולי ידרבן אותו לשוב ולתרום
- המאמץ המשותף של ארבע העמותות מצביע על שותפות גורל ועל הכרת תודה כללית בשם קהילה גדולה. כל תורם אוהב לראות שיתוף פעולה, והסיכויים שירצה לתרום למאמץ משותף גדולים מבקשות פרטניות של עמותות בודדות
- הרעש התקשורתי שנוצר סביב המסע הזה השונה כל כך משאר מסעות הגיוס בעיר מעורר הד תקשורתי, דבר שמעלה את הנראות של הקבוצה ומעלה מודעות לעבודה שהיא עושה. כך מגלים תורמים חדשים
לנו אולי אין הוריקנים אבל יש לנו מלחמות. וגם אצלנו עבודתם של הארגונים החברתיים לעולם לא מסתיימת. אולי גם אנחנו צריכים להניח מדי פעם לבקשות וללמוד לומר תודה קולקטיבית.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
