אחד האפיקים החשובים במימון עשייה חברתית הוא שיתוף פעולה ארוך טווח בין אלכ"ר שמתאמץ לטפל במצוקה חברתית לתורם שמבקש להקל אותה.
היסטורית אנחנו רוקמים שיתופי פעולה כאלה עם תורמים יהודים ברחבי העולם. מי לא חושב בעיקר על אמריקה ואירופה כשמדובר בקרנות? מי לא חולם לצאת למסע גיוס בין עשירי יהדות התפוצות? כל ארגון בארץ לומד מקרוב על צרכיו ועל גישתו הפילנתרופית של הפרטנר מעבר לים, ובמשך שנים הניעו שותפויות כאלה תהליכי שינוי של ממש בחברה הישראלית.
אבל העולם היהודי מתייחס אלינו פחות ופחות כאל בן הדוד האביון. הוא מפנה יותר משאבים פנימה לחיזוק הקהילות המקומיות, ובסופו של דבר פחות כסף מגיע אלינו.
באופן טבעי היינו אמורים למצוא לנו שותפים בין בעלי יכולת הנתינה כאן בארץ, אלא שהם לא ממש תורמים. אנחנו אפילו לא בדיוק יודעים מי הם. אם בשנה שעברה, למשל, היו יותר מ-80 אקזיטים בארץ, איפה כל התורמים המשמעותיים החדשים? יכול להיות שאיכות החברה הישראלית חשובה להם פחות מאשר ליהודי בשיקגו?
התמונה הזו של העדר תרבות נתינה ישראלית מתחילה להשתנות וחשוב למי שמחפשים שותפים מימוניים להבין איך היא משתנה ומי משנה אותה. אבל קודם כול מעט טרמינולוגיה בתחום הפילנתרופיה שכדאי להכיר:
את בעלי יכולת הנתינה המשמעותית נוהגים לחלק לשלוש קבוצות:
- Inherited wealth – דור שני או שלישי לעושר
- Accumulated wealth – אנשים שהונם נצבר לאורך השנים והם דור ראשון לעושר
- Sudden wealth – דור ראשון של אנשים שהתעשרו "ברגע" (לרוב הייטקיסטים שעשו אקזיט)
מחקרים רבים בדקו את הבדלי הגישה לפילנתרופיה בין שלוש הקטגוריות ואת ההבדלים ביחסן לעושר, לעתידן הכלכלי ולמחויבותן להחזיר משהו לחברה שהתנאים בה אפשרו להן להגיע לרווחה כזו.
אנחנו מאמינות שחשוב להבין את הפרטנרים הפוטנציאליים באותה מידה שאנחנו מצפים מהם להבין אותנו. קראו את הניתוח המעניין של פרופיל התורם הישראלי שמספקת מנכ"ליתJFN ישראל מאיה נתן.
כאמור בעיית הנתינה בארץ לא נותרת בעינה, ואנחנו עדים להתפתחותה של תרבות נתינה פרטית ועשייה חברתית, לא מעט בזכות ארגונים כמו JFN ישראל.
דוגמה אחת להתפתחותה של תרבות כזאת בארץ היא קבוצה מעניינת מאוד של תורמים ותורמות פרטיים ישראלים שהחליטו לפעול יחדיו לשנות את מפת הנתינה הפרטית בישראל. וכבר יש להם כמה הצלחות.
אולי יעניין אתכם גם: אניגמת התורם הישראלי: מנהלת JFN ישראל שופכת אור על הפוטנציאל המקומי
המירוץ אחר המאצ'ינג – מה למדו התורמים
המירוץ אחר המאצ'ינג – חוויית הארגון הרץ
שמה של הקבוצה שהתגבשה הוא "יכולים נותנים". כל חבריה הם משקיעים חברתיים שכבר תורמים ומעורבים בעשייה חברתית משמעותית במשך שנים. יש בה נציגים מכל שלוש הקטגוריות שתיארנו לעיל.
"יכולים נותנים" היא לא קרן לנתינה משותפת ואינה מחלקת מענקים. מדובר בקבוצת עבודה שפועלת לשינוי תפיסה בקרב בעלי יכולת ישראלים, לצמצום הפער הגדול בין יכולת הנתינה לנתינה בפועל וליצירת מסה קריטית של תרומות פרטיות משמעותיות בישראל. אלה שיצטרפו למעגל הנתינה הזה יהפכו כמובן לפוטנציאלים שלנו.
לאחר תהליך למידה משותף החליטה הקבוצה שכדי לשנות את תרבות הנתינה בקרב ישראלים בעלי יכולת וכדי לסייע להם להתקדם מתרומה מזדמנת לנתינה אסטרטגית ואפקטיבית צריך לשבור כמה חסמים: אישיים, רגולטוריים ותרבותיים, וכמובן ציניות וחשדנות ציבורית. חסם נוסף שציינו הוא תפיסת המקצועיות של המגזר השלישי בקרב הציבור (ולכן מן הסתם גם בקרב קהל היעד). אם יצליחו להתגבר על כל המכשולים האלה יוכלו להעלות לסדר היום של בעלי היכולת בישראל את נושא הנתינה הפרטית המשמעותית כל כך לארגונים חברתיים ובכך, כמובן, לשפר את מצבנו.
עניין אותנו לשמוע מפי חברי הקבוצה עצמם איך הם מבינים את המושג "נתינה ישראלית" בכלל ואיך הם תופסים את העשייה שלהם בפרט, וכבר בשבוע הבא נביא כאן ריאיון עם שולה מוזס שהפכה לתורמת במשרה מלאה.
"יכולים נותנים" כבר רשמה לעצמה כמה הצלחות, ובראשן פרסום סקר פילנתרופיה של ישראלים (לשנים 2011-2009) שיזמה ושבוצע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
הסקר בודק לראשונה את מאפייני הפילנתרופיה בישראל ואת היקפה, כולל סיווגה לפי מקורות ואפיון התרומות לפי גודלן. מדובר בכלי להצגת תמונת המצב של הנתינה הישראלית. אתם מוזמנים לעיין בממצאי הסקר כאן.
"יכולים נותנים" גם פתחה בשיח על נתינה ישראלית שמתנהל בשתי פלטפורמות במקביל: במפגשים עם קהלי היעד ובתקשורת הכלכלית. במהלך השנתיים האחרונות הגיעה הקבוצה ל-6,500 איש באמצעות מפגשים, אירועים וכנסים.
כחלק מיצירת אקלים של נתינה בישראל החלו ב"יכולים נותנים" להנחיל מושגים ותובנות מעולם הנתינה כדי לבנות שפה חדשה. כמו כן החליטו חברי הקבוצה להיחשף ולספר את סיפוריהם הפרטיים כתורמים כדי ליצור תדמית חיובית, להוות דוגמה אישית ולשמש כמקור השראה.
כמו כולנו, גם ב"יכולים נותנים" מבינים את החשיבות של הנעה לפעולה אצל תורמים ולכן מחברים חברי הקבוצה בין תורמים לתורמים פוטנציאליים. המטרה היא לסייע להם בצעדיהם הראשונים במגזר החברתי. כדי שכל אחד יוכל לעשות את הבחירה לאן, כמה ואיך לתרום הנכונה לו, משתפים חברי הקבוצה בעלי יכולת אחרים בתובנות, בכלים ובניסיון שצברו.
כל אלה מניעים ומאיצים צמיחה חשובה שאת פירותיה אולי נוכל לקצור בקרוב.
אבל לצד הצלחותיה של "יכולים נותנים" אולי כדאי להתעכב מעט על האופן שבו אנחנו נתפסים בעיני הישראלי הממוצע, שהוא גם התורם בפוטנציה שלנו:
במגזר השלישי דבקה סטיגמה של מגזר נגוע בשחיתות. לנו אולי ברור שמקרים בודדים לא מעידים על הכלל, אבל אי אפשר להתכחש לתפיסה שפשתה בציבור הישראלי, ואין ספק שכל ארגון שמועל בתפקידו מזיק לתדמית של כולנו.
מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? להוקיע את המעשים הללו, להוציא את התפוחים הרקובים ולהציג אחריותיות ושקיפות מרבית – כל ארגון וארגון וגם המגזר כולו.
בעיה נוספת היא בעיית הכפילויות והחפיפות שיוצרת בלבול רב. תורמים נרתעים מזירת עשייה עמוסת ארגונים, ייעודים וחזונות מכיוון שהיא יוצרת תחושה של חוסר יעילות מגזרית ושל עשייה מיותרת.
מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? אולי להצטרף למגמה העולמית ההולכת ומתרחבת של מיזוגים ושותפויות ולדרוש מכל ארגון שבאמת מאמין שהוא ייחודי להבהיר במה הוא ייחודי, איך בדיוק הוא משנה מצב אקוטי ולמה רק הוא יכול לשנות אותו.
וישנו עניין תיאום הציפיות בינינו לבין התורם. הצלחתה של שותפות ארוכת טווח, כמו גם זו של תרומה משמעותית אחת, תלויה לא מעט בהבנה שכל ישראלי, בדיוק כמו כל תורם אחר, יכול לבחור את רמת המעורבות שלו בפעילות הארגון. יש כאלה שאינם מעוניינים להפוך לשותפים ומסתפקים בדיווח תקופתי. ארגון שיקבל תרומה מבלי לבדוק מהם ציפיותיו של התורם הישראלי מהקשר איתו, לא יצליח לעודד תורמים ישראלים לתרום תרומות חוזרות ומשמעותיות.
ולבסוף מנכ"לים ומגייסים חייבים להבין שאסטרטגיה ארגונית וגיוסית יש לא רק להם אלא גם לתורם שלהם. גם כאן הדבר לא שונה מהחלטה ארגונית למי לפנות מעבר לים. כל ארגון יודע היטב שהוא צריך לבדוק איזה מין שינוי חברתי מעוניין שותף פוטנציאלי לחולל ואילו מטרות הציב לעצמו. זו צריכה להיות ההתנהלות גם מול התורם הישראלי. התדפקות על דלתות תורמים ישראלים ללא הבחנה עלולה לחזק אצלם את הרושם – הלא בהכרח נכון – שהמגזר כולו נגוע בחוסר מקצועיות.
המשימות האלה הן שלנו ובאחריותנו. אם נעמוד בהן בהצלחה, נוכל בקלות רבה יותר לשכנע תורמים פוטנציאלים מבית לחבור אלינו. כך נוכל גם להקל את מלאכתה של קבוצת "יכולים נותנים" ולעזור לה להשיג את יעדיה מהר יותר.
כאמור בשבוע הבא נביא ריאיון עם אחת מחברות "יכולים נותנים".
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
