להאזנה לכתבה:
אם יש לכם תורמים בריטיים או אם אתם שוקלים לחפש תמיכה בבריטניה, דעו שבקהילה היהודית בממלכה המאוחדת מתקיים דיון ער על סדרי העדיפויות, ובכללם התמיכה בישראל. אנחנו כאן בפילנתרום חושבות שחשוב להבין לאן נושבת הרוח.
לפני זמן לא רב התפרסם בג'ואיש כרוניקל מאמר המספק תמונה ברורה ומעניינת של כל הדילמות והשיקולים השונים שיכריעו בסופו של דבר במי תשקיע יהדות בריטניה את כספי התרומה שלה ובמי תתמוך פחות, אם בכלל.
מחבר המאמר הוא ליונל סָלָמָה, חבר הקהילה היהודית באנגליה ובעליו של משרד פרסום המתמחה במגזר החברתי. קיבלנו את רשותו להביא לפניכם את עיקרי הדברים בתרגום לעברית.
כמה כסף פילנתרופי יש לקהילה היהודית בבריטניה ולאן הוא ילך בעוד כמה שנים?
על פי ה-New Philanthropy Capital ההכנסה השנתית הכוללת של המגזר החברתי היהודי בבריטניה היא מיליארד פאונד. בקהילה שבה יש קצת יותר מ-250,000 איש אנחנו יכולים להתגאות בנתון הזה, אך האם אי פעם שמעתם על חברה בעלת הכנסה שנתית של מיליארד פאונד שאינה מפתחת תוכנית אסטרטגית לשמירה על מעמדה?
עוד כתבות בנושא
- מה כדאי לדעת על גיוס כספים באירופה
- מסלפים את המציאות: מה "ידיעות אחרונות" היו צריכים להבין כבר מזמן על גיוס מקצועי
- מטבע הביטקוין מבטיח עמלות נמוכות לעמותות ושקיפות רבה יותר לתורמים
על פי ההערכות עוד קצת יותר מעשור ייוולדו יותר מחצי מהילדים היהודים בממלכה המאוחדת למשפחות חרדיות. במקרה הטוב הקהילה היהודית הלא חרדית תשמור על גודל אוכלוסייתה הנוכחי; במקרה הרע היא תצטמצם. עד 2030 תצטרך אותה קהילה יהודית לא חרדית, הקטנה יותר באופן יחסי, לתמוך בקהילה יהודית עם צרכים חברתיים גדולים יותר.
לאורך השנים שמעתי לא פעם אנשים מזכירים את המילה האסורה "מיזוג", אך לא היה שום רצון ליישם אותה. כשהארגונים Jewish Blind Society ו-Jewish Welfare Board התאחדו כדי להקים את הארגון Jewish Care לפני 25 שנה, הוזמן הארגון Norwood Childcare (כפי שהיה מכונה אז) להצטרף, אך ההנהגה המתנדבת שלו סירבה. לסוג ההסתייגות הזה מתייחסים לא פעם בלשון נקייה כאל "אינטרסים אישיים" המהווים מכשול. האם אי אפשר להניח שהאינטרס האישי היחיד אמור להיות תמיכה באלה שהארגונים האלה הוקמו כדי לדאוג להם?
כעת הסיכוי למיזוג גדול יותר מבעבר בזכות כמה כוחות. ראשית כול אותן עמותות הפועלות בתחום הרווחה ניצבות בפני אתגרים עצומים בשל צמצום התמיכה הממשלתית. הצורך בשירותיהן רק הולך וגובר, ואילו המימון הציבורי המסורתי הולך ופוחת. בשל כך צריך לשקול מחדש את סדר העדיפויות שלנו בנוגע למימון קהילתי ולגייס יותר כספים לתחום שזקוק להם יותר מכול: הרווחה.
שנית כול דור חדש של תורמים רוצה לראות יעילות רבה יותר בארגונים הזוכים לתמיכתו. במשך עשורים נהנתה הקהילה שלנו מנדיבותה יוצאת הדופן של קבוצה קטנה של משפחות ואנשים שסיפקה כמעט את כל המימון הדרוש לעמותות שלנו. זהו עיקרון ה-90-10; 10% מהתורמים סיפקו 90% מהכסף הדרוש, ובמקרים מסוימים היחס אף עמד על 95-5. רוב המימון הזה התבסס על נטוורקינג בין עמיתים: אני נותן עבור המטרה שאתה מאמין בה, ואתה תיתן עבור המטרה שלי.
עם זאת מבחינת דור התורמים של היום הפילנתרופיה פועלת בתנאים אחרים לחלוטין. השפה השתנתה וכעת המושגים השולטים הם השקעה חברתית ומדידת השפעה. זה לא מפתיע, כיוון שכיום הכסף האמיתי נמצא בעיקר בקרב עובדי המגזר הפיננסי. התורמים האלה נוקטים גישה שונה כלפי העיסוק בפילנתרופיה. אין להם זמן לוועדות, הם נוטים להימנע מנטוורקינג עם תורמים אחרים, מעדיפים לכתוב צ'ק אחד גדול ובאמת לא מעוניינים להשתתף בחמישים אירועי גאלה אלא יעדיפו מצגת אישית אחת פעם בשנה. בנוסף לכך רבים מהפילנתרופים היהודים כיום תורמים לא רק לקהילה היהודית, ולכן התחרות על התמיכה שלהם גדולה אף יותר.
ואם כל זה לא מספיק, יש שני גורמים נוספים המאיימים על קיומו של המבנה הקהילתי שלנו. ראשית כול סיפור ההמשכיות רחוק מלהסתיים. סכומים גדולים הושקעו בפיתוח השכלה תיכונית יהודית מתוך אמונה כי זו תבטיח את המעורבות הקהילתית של ילדינו בעתיד, אך אין ערובה מלאה לכך. ההשפעות וההזדמנויות שנקרות בדרכם של בני הנוער שלנו כיום שונות לחלוטין מאלה שמהן אנו נהנינו בעבר. עם הופעתם של האינטרנט והמדיה החברתית התערער מעמדן של תנועות הנוער של ילדותנו. אכן העולם היהודי מתקשה לעמוד בקצב של עולמנו הדיגיטלי.
אנחנו פשוט לא יכולים להניח שלימודים בבית ספר, המנוקדים פה ושם באירועי שיא כמו תוכניות בר/בת מצווה, טיולי קיץ ושנת חופש לפני הלימודים, יצליחו לעשות את העבודה. הזמן בקמפוס תמיד היה חשוב, אבל עכשיו הוא בעל חשיבות עליונה. אם נאבד אותם באוניברסיטה, נתקשה מאוד לחבר אותם מחדש בשלב מאוחר יותר. אנחנו חייבים להתמקד במניעת התנתקותם של הצעירים, כיוון שחוסר מעורבות בחיים היהודיים ובמוסדותיהם יאיים באופן ישיר על המימון בעתיד. יש צורך בתפריט רחב וחדשני הרבה יותר מהמוצע בימים אלו החל מגיל 12 ועד גיל 32 בקירוב. טווח רחב כל כך של חיי יומיום ואירועי שיא יהודיים יצריך באופן טבעי השקעה גדולה הרבה יותר, ולכן אני רוצה להזכיר את הגורם השני: הקשר שלנו לישראל.
במהלך ביקור של משלחת עסקית בסין בחודש האחרון דן שר הכלכלה והתעשייה של ישראל אלי כהן בשאיפתה של המדינה להפוך לכלכלה ה-15 בגודלה בעולם עד שנת 2025. בתוך פחות מ-80 שנה תהפוך אומת החלוצים לכוח כלכלי גדול, אבל אנחנו עדיין מאמינים שישראל זקוקה לתמיכה שלנו. אני לא מנסה לומר שאין בעיות חברתיות בישראל שזקוקות למימון, אך האם על מימון זה להמשיך להגיע מהקהילה שלנו? מניסיוני בתקופה האחרונה, התשובה המהדהדת היא "לא". בקרב דור צעיר יותר של תורמים שרואים את ישראל באור שונה מזה שבו ראו אותה הוריהם וסביהם, ההתמקדות נעוצה בהבטחת עתידם של ילדיהם כאן בבריטניה. אם נרצה לשמור על תמיכתם הפיננסית וכך גם על מעורבותם העתידית של ילדיהם בקהילתנו, אנחנו חייבים להתחבר לתחושה הזו.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
