אין מה לומר. נשיא כמו טראמפ עוד לא היה לאמריקאים. והנשיאות שלו, שכנראה לא תיכנס לספרי ההיסטוריה כאחת המוצלחות שידעה הדמוקרטיה הגדולה בעולם, היא מעיין נובע של ביזאריות.
אבל מי שקיווה שנוכל להמשיך ולצפות מרחוק בשרשרת הדרמות המתרחשות בבית הלבן ולקוות שהן לא ישפיעו עלינו כאן בארץ הבין בשבוע שעבר שהוא שוגה באשליות: ירושלים עלתה על ראש שמחתו של המצייץ הלאומי משדרות פנסילבניה.
לרגל ההכרזה של טראמפ על ירושלים כעל בירתה של ישראל החלטתי להניח בצד את ההשקפות האישיות שלי ולמנות ארבעה לקחים שכל עמותה יכולה להפיק מהתנהלותו של דונלד טראמפ, בעיקר כאלה שמבקשות לשווק מטרה שאינה פופולרית במיוחד.
להאזנה לכתבה:
- דונלד טראמפ יודע היטב מי הקהל שלו, והוא מדבר רק אליו
טראמפ יודע בדיוק מי הקהל שלו, מה מעניין אותו, מה מציק לו ומה הוא מקווה לשמוע מהנשיא שלו, והוא מבין היטב מה הוא צריך לומר לקהל שלו כדי להלהיב אותו ולהפיח בו תקווה.
הכישרון זה של טראמפ הוא כנראה מולד, ואת האינסטינקט הוא פיתח במשך הקריירות השונות שהיו לו. את הכישורים האלה הוא גם מחפש אצל האנשים הקרובים לו, הצוות שלו, אלה שמופיעים בשמו בערוצי התקשורת השונים.
באותה מידה שהוא דורש נאמנות מכל מי שסובב אותו, כך הוא נאמן לקהל שלו. ואם אתם לא אוהבים את מה שהוא אומר, הוא כנראה לא מדבר אליכם ואתם לא נמנים עם אוהדיו.
במקום לנסות לכבוש את לבם של השמרנים המתונים או של הימין הפרוגרסיבי, הוא מתמקד בבסיס שלו, באנשים שלו, במעריציו, ומנסה להתחבר אליהם ולהרחיב את הקהל שלו בתוך אותה קבוצה ומתוכה החוצה.
כך גם אתם צריכים לנהוג. אין מטרה שמעניינת את כולם. לא כל האנושות יכולה להתרגש מאותם דברים ולתמוך באותן מטרות. אחד המונחים הנפוצים ביותר בפילנתרום הוא "קהל יעד". ארגון שרוצה תמיכה רצופה ומספקת צריך לדעת מי הקהל שלו ולפנות אליו ישירות. דברו אל הקהל שלכם והניעו אותו לפעולה, כי הוא שיבחר בכם בדיוק כפי שהקהל של טראמפ בחר בו.
- את דונלד טראמפ לא מעניינות העובדות אלא האימפקט הרגשי
דונלד טראמפ יכול לצייץ על אירוע בשוודיה שכלל לא התרחש או להפיץ בקרב מיליוני העוקבים שלו סרטונים פיקטיביים של ארגון גזעני ואלים בבריטניה. הדיוק העובדתי לא מעניין אותו. יותר מזה – הוא מוכן לספק גרסה בדויה לחלוטין של המציאות וכל זאת כדי ליצור אימפקט, כדי לעורר התרגשות ומהומה וכדי למשוך תשומת לב.
האג'נדה של טראמפ מבוססת על העיקרון שהעולם הוא מקום מסוכן ושכולנו צריכים לפחד ולבחור בו כדי להציל את עצמנו. אז הוא מספק את התימוכין לכך ומנסה בכל הזדמנות לעורר תחושת פחד וחוסר ביטחון. הרי איך נחליט שאנחנו זקוקים למנהיג חזק ונועז שישמור על ביטחוננו אם לא נפחד? וכיוון שזה לא קורה מאליו, טראמפ דואג להפחיד אותנו.
זוהי כמובן לא הצעת הגשה. אנחנו לא מייעצים לכם להפיץ בדיות אלא להבין שסיפור טוב מקדם את המטרה יותר מכל תזה מלומדת או אוסף נתונים מדויקים.
במקום להתחיל בעובדות ולבנות מהן סיפור מרגש, חשבו על הסיפור הטוב ביותר שאתם יכולים לספר, ורק אז אספו והוסיפו – במינון הנכון – את העובדות שיגבו אותו ויתמכו בו. אנחנו הרי עוסקים כל הזמן בשאלת ההנעה לפעולה, ההנעה לתרומה. חשבו מה יניע את הקהל שלכם יותר: נתונים או רגש, טיעון או השראה?
עוד כתבות בנושא
- מה הסיכוי לקבל תרומה מתורם אמריקאי? מחקר שכדאי להפנים
- מלינדה גייטס חושבת לכל עמותה יש מה ללמוד מקוקה קולה
- מה זו פדרציה אמריקאית?
- דונלד טראמפ מנצל כל הזדמנות לחזור על המסרים שלו שוב ושוב
לטראמפ יש אוצר מילים של ילד בן עשר. הוא לא מסוגל לשאת נאום אפקטיבי ולכן הוא פשוט נמנע מכך ככל האפשר. אבל הוא עדיין מצייץ בלי הרף ומתקשר מדי יום עם הקהל שלו. המסרים שלו חוזרים על עצמם בתדירות רבה כל כך עד שהם הופכים לשגורים בפי הקהל שלו ואף בפינו.
חשבו על ביטויים כמו fake news" " או "who knew?". הם פשוטים ופשטניים, אבל הם גם קצרים ויעילים. טראמפ חוזר עליהם שוב ושוב בכל הזדמנות, והיום גם אנחנו משתמשים בהם בלי סוף.
- חייבים להודות – הוא מרתק. אי אפשר להתעלם ממנו
הוא לא הנשיא הכי פופולרי, ואפילו שנוא בקרב רבים. הוא לא מאוד יעיל, גם לא בקידום האג'נדה שבגינה נבחר. אבל אתם חייבים להודות שהוא מרתק, גם אם הדעות הפוליטיות שלכם שונות בתכלית. ומי שמרתק מושך תשומת לב. טראמפ מצליח לייצר כותרות מרתקות בזו אחר זו, וגם אם הן תמוהות, הן משאירות אותו בראש סדר היום. ובדיוק כמו אישיות מרתקת, גם ארגון שיודע להפוך למרתק ימשוך תשומת לב, יעורר עניין וישלוט בסיפור שלו לא רק בקרב הקהל שלו אלא גם הרבה מעבר לו.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
