להאזנה בכתבה:
לפני שבוע וחצי, ב-5 במאי, התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה תחת הכותרת "ירושה על הכוונת". כותרת המשנה הבטיחה סנסציה: "לצד מפתחי היערות, בקק"ל פרסמו לאחרונה מודעת דרושים קצת אחרת. דרישות התפקיד? לנסוע לחו"ל, לפתח קשרים עם אוכלוסיית גיל הזהב המקומית – ולשכנע אותם להוריש את עיזבונם היישר לקופה של קק"ל. 'גיוסי התרומות מתבצעים ברגישות,' נמסר מקק"ל, 'ובפיקוח הרשויות'."
כל מי שטרח לקרוא את הידיעה כולה (ומבין אך מעט בתרבות הנתינה האמריקאית, בחוקי מס הירושה שלה ובפיתוח משאבים אתי ואחראי) יכול היה להבחין בנקל איך כתבה מסולפת אחת עלולה לפגוע במאמצים של כולנו לחלץ את תרבות הנתינה הישראלית מהמחשכים ולהצעיד אותה לעידן חברתי יותר.
קק"ל לא זקוקה לעזרתנו כדי להגן על עצמה ועל דרכי הגיוס שלה, אבל בכל זאת היה קשה לשבת בחיבוק ידיים אל מול הסילוף הזה.
ראשית כול הנה היא הידיעה המלאה בכל תפארתה:
ראשית שלחנו את הכתבה לקולגות בחו"ל. פעמים רבות כל כך הם מתלוננים שישראלים רק רוצים לגייס מאמריקאים ולא פונים לישראלים אחרים. הם טוענים שהחברה הישראלית לא מבינה את מהות העשייה הפילנתרופית ותוהים איך למרות השגשוג של חברות ההיי-טק אנחנו עדיין לא תומכים כראוי בארגוני החברה האזרחית שלנו. אז הנה דוגמה למכשולים שבדרך. גם אצלנו העיתונות משפיעה על דעת הקהל, ועם הצורך בסנסציה קשה להתמודד, אבל חשוב לנו כאן בפילנתרום להבהיר לכולכם – מגייסי משאבים, מנכ"לים וחברי ועד מנהל – שהכתבה הזאת רחוקה מהאמת ומטעה.
כל אדם בר דעת אמור לחשוב על מה שישאיר אחריו, וצוואה היא הדרך המקובלת לעשות זאת. היא מאפשרת לכל אחד מאיתנו להבטיח שעיזבוננו יחולק באופן מסודר וחוקי בדיוק כפי שרצינו.
ככל שהרכוש שלנו רב יותר כך חשוב יותר להסדיר את חלוקתו ובכך גם לדאוג שלא תוכרז מלחמת עולם בין היורשים.
לא רק קשישים עורכים צוואות. איש אינו יודע מתי יגיע יומו ולכן רוב האמריקאים, ודאי העשירים שבהם, עורכים צוואות בגיל צעיר הרבה יותר.
זאת ועוד, בארצות הברית – כמו במדינות רבות אחרות – יש מס ירושה המבטיח שבבוא היום תיקח המדינה לעצמה חלק מהעיזבון, אבל היא גם מאפשרת לתת חלק מאותו מס כתרומה למטרה ראויה בעיני התורם, בתנאי כמובן שהדבר מוסדר באופן ברור בצוואה. התרומות האלה, המובטחות ומוסדרות מראש, מכונות תרומות מתוכננות (planned gift או deferred gift או (legacy gift.
התרומה העתידית יכולה להיות כסף, רכוש (כל רכוש, מבניין ועד אוסף התמונות שלך) או מניות. תורמים שמתכננים סעיף כזה בצוואה שלהם נוהגים לשבת עם נציג הארגון ולהסדיר את תנאי התרומה, כלומר לסכם מה ייעשה בה, באילו תנאים היא תינתן ומה המשמעות שלה מבחינת שלטונות המס. תורמים כאלה גם ירצו להבטיח שאם מדובר בתרומה שתגיע לארגון רק בעוד עשרים שנה, היא תממן משהו שהארגון יזדקק לו אז (עד כמה שהוא יכול לנבא את העתיד). לעיתים את הזיכוי הזה על התרומה יכול התורם לקבל עוד בחייו.
תורת הנתינה המתוכננת סבוכה ולכן יש עורכי דין שמתמחים בתכנון מס הירושה. ארגון שלא מנצל את שירותיו של עורך דין כזה ומשוחח עם תומכיו על האפשרות הזו אינו מתנהל במקצועיות.
חשוב לדעת שארצות הברית היא לא המדינה היחידה שבה פילנתרופים תורמים תרומה אחרונה וחשובה בצוואתם לארגונים שקרובים לליבם. בקנדה, בבריטניה ובכמה מדינות אחרות מתחילים ללכת בעקבות ארצות הברית בהסדרת תרומות מתוכננות מראש.
ארגון כמו קק"ל, שיש לו תומכים רבים שהולכים איתו כברת דרך, מתנהל במקצועיות רבה כשהוא לא מתעלם מהנושא הרגיש הזה ולא משאיר את התרומה מעיזבונות לארגונים אחרים ברחבי העולם. קשה לנו להאמין שחבר הנאמנים של קק"ל, שיושבים בו גם פילנתרופים, היה מאפשר לו לנהוג אחרת – ובצדק.
שיחה על עיזבון עם תומך שמכיר ומוקיר אתכם היא חלק מפיתוח משאבים מיומן וחייבת להיות חלק בלתי נפרד מהאג'נדה של כל ארגון.
כדי לעשות את זה בתבונה ובמקצועיות הנה שלוש כתבות בנושא. אם תרצו מידע נוסף, נשמח לספק גם אותו:
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
