רוצים שיכירו אתכם? כך מציגים ארגון חברתי באופן בלתי נשכח

השבוע נכשלתי שוב במאמציי לשכנע מנכ"ל להניח בצד את המצגת שהכין, להסתכל לקהל שלו בעיניים ולספר לשומעיו סיפור ארגוני מרתק.

בעמל רב הכין המנכ"ל 36 שקפים גדושי מידע חשוב על הארגון שהקים מתוך כוונה להעביר לשומעיו את כולו. אלא שלשם כך הוקצו לו רק 25 דקות.

בחוג הבית שהתכונן לקראתו איש מהנוכחים לא הכיר את הארגון שהקים וגם לא אותו, ולכן היתה זו הזדמנות חד-פעמית להתחבר לתורמים הפוטנציאליים בחדר ואולי גם להפוך חלק מהם לתורמים גדולים ומשמעותיים.

אבל הוא התעקש לנמק, לספק נתונים, להציג תמונות מפעילויות שונות ולהגדיר את כל הצרכים העכשוויים של הארגון. אלא שהקהל שלו הוזמן לטעימה בלבד. לדעתי לא היה לו סיכוי אמיתי להצליח במשימתו.

הבעיה היא קללת הפאואר פוינט, הכלי שמאפשר לנו להוסיף עוד ועוד מידע בעוד ועוד שקפים. הפאואר פוינט נותן לנו את התחושה שאנחנו יכולים לספק כמות רבה של נתונים לקהל שלנו, אבל מי קבע שהצגת מידע רב כל כך בפרק זמן קצר למדי היא בהכרח הדבר הנכון לעשות?

לא כולם רוצים או צריכים לדעת הכול בפגישה הראשונה איתכם (או אפילו השנייה). איך אפשר לעכל ולזכור הצפה כזו של נתונים? מי ירצה לחזור ולשחות בים נתונים שקודם טבע בו?

ואם לא די בכך, הפאואר פוינט מאפשר למשתמש להוציא את עצמו – האלמנט האנושי – מהפרזנטציה. אפשר לזרוק הכול על המצגת באיזה סדר הגיוני ולהקריא את הטקסט אל תוך המיקרופון. המצגת היא מרכז המופע, והעיניים נשואות אליה, פשוטו כמשמעו. אלא שאני חושבת שזוהי טעות. כשמדובר בנתינה אנחנו לא יכולים לדרוש מקהל היעד שלנו לתקשר עם מסכים במקום לתקשר איתנו, במיוחד כשאנחנו נוכחים בחדר.

אם החלטתם לבנות מצגת המכילה מידע רב, שלחו אותה בדוא"ל או העלו אותה לאתר (בהחלט יש מקום ליצירת מצגות כאלה, ואנחנו נייחד לכך כתבה נפרדת כאן בפילנתרום). אבל אם אתם נמצאים בחדר עם קהל היעד שלכם, יש לכם הזדמנות ליצור אינטראקציה אנושית. הפכו את עצמכם לערך המוסף של המפגש. אתכם באו לפגוש ולשמוע, לא את המצגת.

אין לי משהו עקרוני נגד השימוש בפאואר פוינט במהלך פרזנטציה. אפשר בהחלט להשתמש בו כרקע ולשם הוספת דגשים, אבל הדרך הישירה והטובה ביותר לייצר מפגש שמשאיר טעם של עוד אצל קהל, בין אם מדובר בעשרה איש ובין אם באלפים, היא לספר סיפור.

כל מי שעוסק בפיתוח משאבים חייב ללמוד לספר סיפור. אם יש משהו שאין עליו פשרות באומנות פיתוח המשאבים והשיווק האלכ"רי הרי זה היכולת לספר סיפור ארגוני טוב. אי אפשר לעניין אחרים, להסביר להם ולהלהיב אותם מבלי לזהות ולגבש סיפור נכון שיחבר אותם אל העשייה שלכם, אל הצורך שעליו אתם עונים ואל האנשים שלהם אתם עוזרים.

למה סיפור הוא הכלי המושלם לפיתוח משאבים?

כי סיפור טוב:

• • הוא סיפור שאנשים אוהבים להקשיב לו ולכן סביר להניח שהקהל שלכם לא יאבד עניין במהלך הפרזנטציה

• • קל יותר לזכור ולכן הקהל שלכם לא ישכח בקלות את הסיפור הארגוני שלכם

• • קל לשומע לזכור, ולכן קל לו גם להעביר הלאה לאנשים נוספים ולעניין גם אותם (אפילו ללא מצגת!)

 

הסיפור הארגוני שלכם יכול להכיל את כל המרכיבים החיוניים:

• • הבעיה

• • הפתרון

• • הדחיפות

• • הצורך המיידי בתמיכה

כולם יחד תורמים את חלקם לבניית הסיפור בתנאי שהם מופיעים בסדר הנכון ובמידת הפירוט הנחוצה לסיטואציה ולקהל.

ואני חושבת שאתם בהחלט יכולים להכניס גם את עצמכם לסיפור. בין אם אתם אנשי השיווק או פיתוח משאבים, המנכ"ל המייסד או חבר ועד מנהל, אין כמו הכנסת אלמנט אישי כדי להעביר מסר: אני כאן לא רק כי משלמים לי משכורת אלא כי גם בי הארגון נוגע באיזשהו אופן.

זכרו שהקהל שלכם רוצה לראות ולהרגיש את העלילה לנגד עיניו. לכן ספרו סיפור "ויזואלי". נסו לבנות השתלשלות אירועים ופעולות שלוקחת את השומע אל מעין מסע מעניין שהוא יכול לראות בדמיונו.

סיפור ארגוני דורש כתיבה מאומצת ושכתובים על גבי שכתובים. אחרי השלמתו עליכם ללמוד איך לספר אותו היטב ולכן עשו חזרות מול הראי ומול קהל בית (צוות, חברים, מתנדבים וכו'). שנו אותו לפני כל "הופעה" לפי הצורך והתאימו אותו לקהל המסוים שאותו אתם רוצים לעניין.

גם את אורך הסיפור יש להתאים לקהל היעד ולנסיבות שבהן אתם מספרים אותו. הפתיחה צריכה לסקרן, לב הסיפור צריך לשמור על ערנות הקהל, הסיום חייב לרגש (אבל במידה. זה לא תיאטרון), ואת הקצב יש להתאים לתגובות השומעים.

כשאני עובדת על סיפור ארגוני עם מפתח משאבים או מגייס אנחנו עוברים יחד את כל השלבים בתהליך משותף, לכן כאן בפילנתרום רציתי מאוד לא רק להסביר ממה מורכב סיפור כזה וכיצד מוצאים אותו אלא להמחיש לכם איך הוא נשמע במיטבו כשהוא מסופר על ידי מנכ"ל שעשה את שיעורי הבית שלו. הנה לפניכם דוגמה יוצאת דופן בעוצמתה, מופע מרתק לכל דבר. עבודת שיווק אלכ"רי במיטבה ללא שמץ של חובבנות.

מדובר במכללת היחפנים, ארגון שכמו ארגונים רבים אחרים מטפל בעוני ובהעצמה אישית, במיוחד של נשים, ומתמקד במסכנים של ממש בעולם המתפתח. יש רבים כאלה אפילו בהודו עצמה, שבה הוקם הארגון. אלא שהמנכ"ל הוא הודי אך לא מסכן בכלל. הוא משכיל, איש העולם הגדול ובעל אמצעים. אז איך הוא מצליח לחבר אנשים לארגון שלו אם הוא עצמו לא מייצג כלל את מקבלי השירות? הוא מספר להם סיפור.

ראו כאן.

הסיפור הזה של מכללת היחפנים סופר באחד מכנסי טד. ותודה רבה לאלה שעמלו על מלאכת התרגום לעברית.

במבטא שאינו מקומי, במינון מדוד של הומור ורצינות, עומד אדם בודד על במה במשך כמעט עשרים דקות, מספר סיפור שהוא גם אישי וגם ארגוני, ומחבר ביניהם. ראו כמה האפקט הדרמתי עוצמתי בהרבה כשהסיפור הארגוני מסופר באופן מאופק וצנוע. הוא אמנם משתמש במצגת, אבל היא שם כדי להוסיף דגשים מדי פעם. לא יותר.

יש מישהו מהנוכחים באולם שישכח את מכללת היחפנים או את מייסדה, בנקר רוי? אין לי ספק שכל אחד מהם היה שוקל לתמוך בארגון בדרך זו או אחרת. בהרצאה הזאת צפו כבר יותר מארבעה מיליון גולשים וחצי, ורבים מהם כבר סיפרו את הסיפור לחברים או שלחו קישור אליה לאחרים בדיוק כפי שעשיתי אני כאן.

ולסיום, טיפ נוסף: היכנסו לאתר של המכללה וראו איך מסופר שם סיפור הארגון בדרך משכנעת מאוד, המותאמת כמובן לאתר אינטרנט.

וכך נחרטים ארגונים בזיכרונם של אנשים.

---

*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד, ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.