באמריקה מדרגים עמותות מדי שנה על פי יכולת הגיוס שלהם. הכרוניקל אוף פילנתרופי מפרסם כבר עשרים וחמש שנה את רשימת 400 המגייסים הגדולים לאחר שמדי שנה הוא בוחן את הסכומים הפילנתרופיים שהם מגייסים.
ארבע עמותות, שונות מאוד זו מזו, נכנסו לתחתית הרשימה לפני כמה שנים וטיפסו מעלה עד שהגיעו השנה למקום מרשים מאוד בה. אצל כולן גדל פלאים מספר הדולרים שהן מגייסות.
איזו דרך מצאה כל אחת מהן להגיע לסכומים כאלה? גם את זה בדק הכרוניקל. הנה לפניכם ארבע שיטות לטפס במעלה רשימת המגייסים הגדולים:
כדי להרכיב את רשימת ה-400 השנתית שלו בודק הכרוניקל אך ורק את סכום הכסף שגייס כל ארגון ממקורות פילנתרופיים, כולל מזומן, מניות, נדל"ן ותרומות בעין כמו תרומות של מזון או תרופות. תמיכה ממשלתית, לעומת זאת, לא נכללת בחישוב. את הנתונים שואב כתב העת בין השאר מטופסי ה-990 שמגישה כל עמותה למס ההכנסה האמריקאי.
ועתה לארבעת חקרי המקרה שלנו.
ברשימה שלהלן מופיע המידע הרלוונטי על כל אחד מארבעת הארגונים: מתי נכנס כל אחד מהם לרשימת ה-400 בפעם הראשונה ובאיזה סכום, כמה זמן נדרש לו לטפס למקומו הנוכחי ואיזה סכום גייס כדי להגיע אליו. כמו כן מוסבר בקצרה כיצד מגייס כל ארגון את סכומי העתק האלה ומה הקשר בין ההצלחה לבין הייעוד ומאפייני הקהל שממנו הוא מגייס:
עוד כתבות בנושא
שנת כניסה: 1991
מיקום ראשוני: 276
סכום כניסה: 36$ מיליון
מיקום עכשווי: 28
גיוס שנתי אחרון: 627$ מיליון
אף על פי שהקרן למען הקרוליינות היא ה-11 בגודלה בארצות הברית, היא מגייסת כמעט יותר מכל קרן אחרת, אפילו יותר מקרנות ותיקות ממנה בהרבה כמו קרנות קהילתיות בניו יורק, בבוסטון ובשיקגו. ב-2014 התרומות לקרן כמעט הוכפלו.
שגשוג עיר הבנקים: הקרן השכילה להפיק את מרב התועלת מהפיכתה של העיר שרלוט, הגדולה שבערי צפון קרוליינה, למרכז פיננסי ולמקום מושבם של גופים כמו בנק אוף אמריקה וחברות פורטון 500 (Fortune 500) שונות.
תורמים עיקריים: בשנות ה-90 עברה הקרן להתמקד בתורמים פרטיים, במיוחד בעלי הון משמעותי, דבר שהאיץ את צמיחתה. במשך השנים עשתה שני שינויים משמעותיים: היא הגדירה רמות שונות של תרומה אפשרית וגייסה לשורותיה אנשים שנתפסים כאמינים בעיני תורמים גדולים כמו עורכי דין ובנקאים.
מותג קהילתי: בשנים האחרונות השקיעה הקרן מאמצים כדי למתג את עצמה כמנהיגה קהילתית ולבסס את המוניטין שלה, ובכך למשוך אליה תורמים שמתחברים למדיניות, לתוכניות ולהתמחויות שלה. בהשקעה של 55 מיליון דולר היא זוקפת לזכותה למשל שיפור משמעותי בהישגים של בתי ספר כושלים במדינות קרוליינה הצפונית והדרומית.
אבני יסוד חדשות: ב-2012 ייסדה הקרן שתי קרנות בת כדי לגייס נדל"ן ולשתף פעולה עם עסקים. "התעוררנו יום אחד והבנו שרוב העושר האמריקאי הוא בעצם בעסקים משפחתיים ובהון משפחתי," אמר נשיא הקרן מייקל מַרסיקאנוֹ, "אני חושב שבהחלט הקדמנו את זמננו."
רופאים ללא גבולות – ארצות הברית
שנת כניסה: 2000
מיקום ראשוני: 346
סכום כניסה: 50$ מיליון
מיקום עכשווי: 70
גיוס שנתי אחרון: 332$ מיליון
המשרד האמריקאי של רופאים ללא גבולות נפתח ב-1990 וטיפס לרשימת ה-400 עשר שנים אחר כך בסך הכול. בסיס התמיכה הוא תורמים פרטיים. הארגון לא לוקח כסף ממשלתי ונעזר רק במעט תמיכה מעסקים או מקרנות וזאת כדי לשמר את עצמאותו ולהמשיך להיות חסר פניות.
רגעים מכריעים: אירועים דרמטיים הובילו לחשיפת הצוות המקצועי של הארגון בתקשורת והניעו את צמיחת הארגון, בהם קבלת פרס נובל לשלום ב-1999, הצונאמי בדרום אסיה ב-2004, רעש האדמה בהאיטי ב-2010 והתפרצות האבולה בשנה שעברה.
מחזירים כסף לתורמים: זמן קצר לאחר שפרס את הצוותים שלו בשטח באסון הצונאמי של 2004 הכריז ארגון רופאים ללא גבולות שנתרמו לו די כספים לעבודת הסיוע ולכן לא יקבל עוד תרומות למטרה זו – החלטה מאוד לא קונבנציונלית. "עבורי," הסביר תומס קורמן, מנהל פיתוח המשאבים, "זהו רגע חשוב בהיסטוריה של הארגון." היום, הוא אומר, הארגון מציע להחזיר כספים שלא השתמשו בהם למטרה שלה ניתנו. "אחריותיות ושקיפות – אנחנו חיים על פי העקרונות האלה מדי יום."
בונים תקציבים מסודרים: על פי קורמן, שלא כמו ארגוני סיוע אחרים, הארגון לא משמיע קול זעקה ובקשה לתמיכה מיד לאחר אסון. הוא מחכה עד שהצוותים יזהו את הצרכים ובונה תקציבים בהתאם, ולכן הבקשות לתמיכה הן מוגדרות וספציפיות.
אפיק לא צפוי: בערך 60 אחוז מהתמיכה הפרטית בארגון הם מדיוור ישיר ואילו תרומות משמעותיות מכניסות עוד 20 אחוז. לפני כחמש שנים התחיל הארגון להשקיע בגיוס מצוואות, והתשואה מכך שילשה את עצמה והגיעה ל-43 מיליון דולר בשנה, שהם כ-10 אחוז מהתמיכה הפרטית.
שנת כניסה: 1991
מיקום ראשוני: 345
סכום כניסה: 27$ מיליון
מיקום עכשווי: 228
גיוס שנתי אחרון: 116$ מיליון
ב-1970, כשרק נוסדה על ידי כמה עורכי דין והייתה עדיין ארגון קטנטן, כבר היו למועצה להגנה על משאבים טבעיים יומרות להפוך לארגון-על. לאורך השנים התמקד הארגון בתרומות פרטיות כאלה או אחרות כדי לצמוח ולהרחיב את הפעילות למחקר כלכלי ומדעי נוסף לייעוץ משפטי.
תחילת הדרך: בשנים הראשונות התבסס הגיוס בעיקר על תמיכת קרנות פילנתרופיות.
טרנספורמציה: הארגון, שחשש שתלוּת בקרנות תגביל את צמיחתו, החליט בשנות ה-90 להרחיב את מספר החברים בארגון. במקביל הושקו כמה קמפיינים מוצלחים שזכו לחשיפה גבוהה ובזכותם הוכפלו כמעט מספר החברים בשנה אחת בלבד. היום מהווים דמי חבר ותרומות פרטיות 75 אחוז מהגיוס הכספי.
הפחד מהמהומה הירוקה: ג'ק מארי, מנכ"ל הארגון מאז 1990, אומר שבתחילה התנגדה ההנהלה לרעיון של דיוור ישיר מחשש שהפרזות באשר לבעיות סביבתיות – וכפועל יוצא גם באשר לפתרונות שמציע הארגון – ימצאו את דרכם לחומרי הדיוור הישיר. "עד היום," אומר מארי, "דיוור ישיר לא מאושר למשלוח ללא אישור מנהל התוכנית הרלוונטית."
תורמים כלקוחות מהשורה: כמעט 400 אלף החברים בארגון הם חלק בלתי נפרד מהמאמצים המשפטיים של העמותה. דמי החבר שהם משלמים מאפשרים לארגון לייצג אותם בתביעה ייצוגית במקרה הצורך.
מגייסים כמו באוניברסיטאות: ב-2005 השיק הארגון מסע גיוס המבוסס על תוכנית אסטרטגית לעשר השנים הקרובות שעיגנה את סדר העדיפויות של הארגון באותה תקופה. בראש המבצע עמד מארי, מגייס באוניברסיטה בעברו, שהשתמש בתוכנית האסטרטגית כדי לבקש תרומות גדולות בהרבה מאלה שביקש הארגון עד אז. כך גויסו 532 מיליון דולר.
שנת כניסה: 1991
מיקום ראשוני: 257
סכום כניסה: 38$ מיליון
מיקום עכשווי: 26
גיוס שנתי אחרון: 665$ מיליון
הצמיחה של הביטאט פור היומניטי היא אולי הסיפור המפורסם ביותר של עמותה שצמחה מארגון קטן לארגון על. בפחות מ-20 שנה הפך מה שהתחיל כהתארגנות בתוך לול תרנגולות משופץ לאחד מ-20 הארגונים הגדולים ביותר בארצות הברית.
תמיכה מהפריפריה: עם פתיחת כל סניף הבהירו המייסדים למנהלי אותו סניף שמצופה מהם להיות עצמאיים כלכלית. היום יותר מ-1,400 סניפים ברחבי ארצות הברית מגייסים בעצמם את הכסף הדרוש למימונם.
מנוע לגיוס תרומות קטנות: בתחילת הדרך התבסס הגיוס בעיקר על דיוור ישיר לגיוס תרומות קטנות. "לפני עשר שנים," אומרת קימברלי וולף, סגנית נשיא בכירה לפיתוח משאבים, "כולם אמרו שהדיוור הישיר גווע, אבל זה פשוט לא נכון במקרה שלנו." התרומה הממוצעות בדיוור ישיר היא 52 דולר.
ג'ימי: ב-1984 הקימו הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ורעייתו רוזלין פרויקט התנדבות בהביטאט שנע ונד בין ערים בארצות הברית והוביל לזינוק בתרומות. "יש כאלה שחושבים שהנשיא הוא שהקים את הארגון," אומרת וולף. "אנחנו יודעים שאלמלא מעורבותו במשך 30 שנה, אנשים רבים מאוד לא היו שומעים עלינו."
המותג מס' 1: השנה הוכרז הביטאט כארגון בעל המותג החזק ביותר בארצות הברית.
בניית קהילות ולא רק בתים: בעשור האחרון הרחיב הארגון את הייעוד שלו מבנייה ושיפוץ בתים לפיתוח קהילות ותוכניות של מיקרו מימון, עזרה ליתומים וסיוע לאחר אסונות. וולף רואה בהחלטה להתרחב כך קרש קפיצה לגיוס כסף חדש מקרנות ומתרומות גדולות.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
