פעם בחמש שנים הם מגיעים. במקום להתכנס במגרש הביתי, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה מקיימות את הכינוס השנתי שלהן בארץ (תמיד בירושלים, משום מה). אין כמעט אלכ"ר ישראלי שלא מעוניין בקשרים פילנתרופיים עם הפדרציות, שמשקיעות סכומים מרשימים ממש בקידום ובחיזוק אג'נדות חברתיות שונות, כל פדרציה וסדר היום שלה.
איזה מין הזדמנות זו בדיוק עבור ארגונים כאן? האם כדאי לארגון להתאמץ, להשקיע ולהגיע? האם אפשר בכלל ליצור קשר עם משתתפי הכינוס? ואם אפשר, איך יודעים את מי לסמן כמטרה, איך מפלסים דרך אליו ומה צריך להכין לקראת הפגישה איתו?
את כל השאלות האלה וגם שאלות נוספות הפנינו ללורי הלר. הלר בילתה 12 שנים בפדרציית ניו יורק (שש שם ושש פה), ובנוסף לכך, כבר 14 שנים היא מייצגת כאן קרנות אמריקאיות. יחד עם הצוות שהקימה בארץ בהלר ושות' היא מלווה ארגונים ברחבי הארץ בתהליך אסטרטגי של זיהוי מקורות מימון, יצירת קשר עימם וטיפוח הקשרים לאורך זמן. בנושא יהדות צפון אמריקה וארגונים ישראליים הפרספקטיבה של לורי הלר היא פנורמית.
ה-GA בירושלים הוא כינוס של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. מה בדיוק הם מחפשים כאן?
יש 153 פדרציות יהודיות בצפון אמריקה ועוד כ-300 קהילות יהודיות קטנות יותר. הן נפגשות בכל שנה אבל מגיעות ארצה פעם בחמש שנים בתקווה שהצוות המקצועי והמנהיגים בקהילות יוכלו לפתח קשר עמוק יותר עם מדינת ישראל ועם הישראלים. עבור המשתתפים זו הזדמנות להבין טוב יותר את האתגרים שלנו כאן וגם את ההישגים שלנו. לא הכול אפשר לעשות מרחוק.
אבל לפדרציות יש נציגים קבועים בארץ שנמצאים כאן כל ימות השנה. הם לא מעבירים את המידע?
רק לפדרציות הגדולות יותר יש צוותים מקצועיים בארץ, והם באמת מהווים ערוץ תקשורת מעולה. כמי שעבדה עבור פדרציית ניו יורק בניו יורק ואחר כך כאן בארץ ברור לי שההבדל הגדול הוא שכשאתה חי בתוך חברה מסוימת יש לך הבנה עמוקה, רבת רבדים, המאפשרת לך לדעת איך באמת כדאי להשתמש במימון פילנתרופי. וההבנה הזאת אצל הצוות כאן בארץ מחזקת באופן משמעותי את היכולת של פדרציה למקסם את השפעת הנתינה שלה בארץ.
אבל גם אין תחליף להנהגה שבאמת מבינה בעיה ואתגרים ושחוותה מפגש ישיר עם משתתפי תוכנית מעניינת במקום שבו הם מקיימים אותה או שניהלה דיון מעמיק וכן עם האנשים כאן בשטח. את זה אי אפשר לעשות מרחוק. ואסור לשכוח את כל הפדרציות שאין להן נציגות קבועה פה ורוצות גם הן להבין ולהכיר.
פדרציה יהודית בצפון אמריקה באמת מבינה את הצרכים שלנו כאן בישראל?
יש לנו כאן כל כך הרבה צרכים עד שקשה לתורם לא לענות על איזשהו צורך אמיתי. תורמים היום רוצים לעשות שינוי חברתי באמצעות הנתינה שלהם. חשוב מאוד שארגונים ישראליים יבינו שחל שינוי עצום בדרך שבה צפון אמריקה תורמת לישראל. הדור המבוגר יותר סמך על ההנהגה האלכ"רית בארץ שתדע מה צריך לעשות עם התרומות שלו. היום רוב הפדרציות רוצות קודם כול לראות אחריותיות גדולה יותר, הערכה מדויקת יותר וגם תוצאות ממשיות. האמת היא שזה נכון לא רק לגבי פדרציות אלא גם לגבי קרנות ותורם פרטי. מי שרוצה תרומה מקהל היעד הזה חייב להבין את הדרישה הזאת ולענות עליה.
התורמים מגיעים ל-GA?
האמת היא שבין אם ה-GA מתקיים באיזו עיר בצפון אמריקה או כאן בארץ, מגיעים אליו פחות ופחות תורמים. למה? יכולות להיות לזה כמה סיבות. לאחרונה התפרסם מחקר שהראה שככל שיהודי אמריקאי הוא צעיר יותר, הוא נותן פחות למטרות שהן במובהק יהודיות. נוסף לכך, בעולם של ימינו קשה הרבה יותר מבעבר להיעדר מהמשרד לשלושה ימים ולטוס הנה. ולכן בהרבה מהפדרציות הצוות המקצועי הוא זה שמקבל על עצמו אחריות גדולה יותר. התורמים פחות מעורבים. וגם צריך לזכור שהרבה מהמנהיגים הפילנתרופיים כבר היו באופרה הזאת. לא ממש מעניין אותם להגיע שוב ארצה ל-GA.
אפשר לקבוע פגישות עם משתתף או אפילו להזמין אותו לבקר אצלי בארגון?
לוח הזמנים של הכינוס נקבע זמן רב מראש, והוא מאוד צפוף. יש באמת יום אחד של סיורים באוטובוסים, וכל משתתף בוחר לו מסלול לפי ההתעניינות האישית שלו. כל הארגונים שאצלם מבקרים בסיורים האלה כבר מוכרים למארגני ה-GA. חשוב לזכור: את העבודה הזאת ארגונים צריכים לעשות הרבה קודם.
מהי הטעות הגדולה ביותר של ארגונים ישראליים ביחס שלהם ל-GA?
המחשבה שהם ימצאו שם מממן. זה לא מציאותי לחשוב שאפשר להתחיל מערכת יחסים עם אנשים שהגיעו לשלושה ימים עמוסים באירועים. אם יש לכם קשר קיים עם מישהו זה משהו אחר. במקרה כזה אפשר לנסות ולקבוע פגישה מראש – הרבה לפני שהם מגיעים. אבל להתחיל מאפס בתנאים האלה זה כמעט בלתי אפשרי. זה כמו לנסות לגשת למישהו שבא לו אוכל סיני ולנסות לפתות אותו עם מנת פסטה. לא ילך.
יש לאנשים האלה סדר יום, והוא לא סדר היום שלנו. לכן זה לא מעשי לשכנע אותם להחליף את שלהם בשלנו. צריך גם להבין שיותר מכול הם הגיעו הנה כדי לפגוש אחד את השני. לא אותנו.
כדאי להשקיע בדוכן או שזה בזבוז זמן וכסף?
אם לארגון יש את האמצעים להפיק סרטון שיוקרן בלופ, או אם הוא הכין חומרים לחלק, מצא דרך יצירתית למשוך אנשים לדוכן שלו והכשיר צוות שנוח לו לשווק את הארגון באנגלית לזרים שמעולם לא פגש, אז כן. (לחצו כאן כדי לקרוא כמה עולה דוכן ומה מקבלים תמורת התשלום)
אז אני פשוט צריכה להגיע ולהסתובב בתקווה שאצליח לפתוח בשיחה עם מישהו?
אפשר להירשם. זה עולה 180 דולר לאדם. ובאמת הרבה ארגונים נרשמים ובאים. אבל לדעתי זו לא דרך יעילה לפגוש אנשים. להתנפל על מישהו ולהציג את עצמך זה לא דרך מקצועית להתחיל מערכת יחסים עם תורם. שמעתי מארגונים רבים על התסכול שלהם. הם הגיעו ומצאו את עצמם מדברים עם ארגונים אחרים ולא עם משתתפים.
מה שכן, אם חשוב לכם להבין את יהדות צפון אמריקה, את סדר העדיפויות שלה ואת מה שבאמת מעניין את הקהילות האלה אז בהחלט, לכו ל-GA. אבל אחרת אין בזה הרבה טעם. זו הזדמנות מצוינת ללמוד על יהדות צפון אמריקה – וזה כשלעצמו חשוב.
ומה עם הרשתות החברתיות? אפשר להגיע לתורמים ולשאר משתתפי ה-GA דרך פייסבוק, טוויטר, לינקדין ויוטיוב?
טוב, אני חושבת שכולנו מבינים שאנחנו צריכים להיות נוכחים ברשתות החברתיות, אחרת אנחנו לא קיימים. אבל הכי חשוב לזכור שאנשים נותנים לאנשים, ואי אפשר לפתח מערכות יחסים של ממש עם תרומות של 10 דולר. כמה מאמץ אתם מוכנים להשקיע במערכת יחסים שמניבה 10 דולר? אני לא בטוחה שזה יועיל הרבה. אבל תורמים כן ייכנסו לאתר שלכם ויקראו עליכם.
צריך לדעת אנגלית כדי ליצור קשר עם משתתף GA?
האנגלית שלכם לא חייבת להיות ברמת שפת אם, אבל אתם הם אלה שמבקשים מימון, אתם בצד שרוצה ליצור קשר, ולכן אתם חייבים להיות מסוגלים לתקשר בשפה שלהם.
נקבעה לי פגישה. איך להתכונן? מי מהארגון צריך להגיע? מה הם ירצו לדעת עלי ועל הארגון? מה להביא לפגישה?\r\n\r\nאידאלית, צריך להגיע יו"ר הארגון והמנכ"ל. בחומר שאתם מכינים לפגישה אתם חייבים לתאר את הפרויקטים אבל גם לפרט את התקציבים שלהם. אתם חייבים להסביר מה מבדיל את הארגון שלכם מארגון אחר. אסור לשכוח לדבר על השותפים שלכם כאן בארץ, וזה כולל את הממשלה או מועצה מקומית. ואתם פשוט מוכרחים להכיר את התקציב שלכם לִפְנַיי ולפנים. מאוד יכול להיות שתתבקשו להשאיר להם את התקציב אז הכינו עותק מסודר.
מהי הטעות הכי גדולה שארגונים ישראליים עושים בפגישה עם נציגי פדרציה בכינוס או כשאלה מגיעים אליהם לארגון?
אם התמזל מזלכם ויגיעו אליכם לביקור, המשימה היא אחת: שתהיה למבקרים אינטראקציה מהותית עם מקבלי השירות שלכם, עם משתתפי התוכניות שלכם, עם אלה שעולמם הוטב כתוצאה מהשינוי שאתם מחוללים. כך הם יוכלו להבין איך העשייה שלכם משרתת את החברה הישראלית. הכינו דפי תקשורת שבהם אנשים יוכלו לרשום את שמם ואת כתובת הדוא"ל ולקבל את הניוזלטר מכם. כדאי שיהיו נוכחים היו"ר וחברי ועד מנהל אחרים, המנכ"ל ומפתח המשאבים. אתם חייבים לתרגל היטב את הפרזנטציה שלכם. היא צריכה לכלול את כל הנקודות החשובות. תוכלו אולי לחלק פליירים או ברושורים אז הכינו אותם. ודאגו שהכול יהיה נקי ומצוחצח – כולל השירותים. אנשים משתמשים בהם. נקודה אחרונה: כל אחד בארגון צריך להפוך למגייס ולוודא שהאינטראקציה שלו עם המבקרים היא חיובית.\r\n\r\nאפשר לבקש תרומה?
לא! הם מגיעים אליכם כחלק מסיור של ה-GA. אם תבקשו תרומה במעמד כזה לא יבקרו אתכם שוב לעולם. יכול להיות שהביקור יהפוך אחר כך לתחילתה של מערכת יחסים, אבל רק אם מישהו יחליט שהעבודה שאתם עושים מרשימה וירצה בכך. זו החלטה של המבקר ולא שלכם, ואם בכלל, זה ודאי יקרה אחרי הביקור. מישהו בצוות המשרד שלי טוען שלבקש תרומה בביקור כזה זה כמו לצפות להתנשק בדייט הראשון.
ואחרי שיחזרו הביתה אני יכול ליצור איתם קשר ישיר?
דווקא כן. אם השאירו אצלכם כרטיס ביקור או את כתובת הדוא"ל אז נתנו לכם את האות ליצור קשר. לכן חשוב לדאוג שיהיו לכם טפסים מוכנים שעליהם יכולים אנשים לרשום את הפרטים שלהם.
כשיחזרו כולם הביתה, מישהו בכלל יזכור אותי, את כל מה ששמע עלי וראה אצלי?
יגיעו הנה בין 3,000 ל-5,000 איש – בעיקר כדי לפגוש אחד את השני. לא יהיה להם קל לזכור את כל האנשים וכל הארגונים שייחשפו אליהם בשלושת הימים האלה. יש מעין עומס יתר. איך יכול ארגון להיחרט בזיכרונם של אנשים? הכול תלוי ביכולתו להשאיר רושם חיובי בלתי נשכח. אחרת, אני מציעה להתחיל בקשר עם פדרציה שקיבלה על עצמה ב"שותפות ביחד" את האזור הגיאוגרפי שבו אתה נמצא. אם אין כזו אז באמת הרבה יותר קשה, אבל תמיד טוב לדאוג שיתפרסמו עליך סיפורים יפים בעיתונות היהודית בשפה האנגלית, זו שנקראת על ידי קהל היעד הזה. ואת זה אפשר לעשות בכל השנה.
*השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו כדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.
